פסק-דין בתיק ת"א 982-09

בפני תביעה כספית ע"ס 360,783 ש"ח (כולל מע"מ).

בכתב התביעה טוען התובע, בין היתר, כדלקמן:

1.         כי הוא עו"ד במקצועו.

2.         כי ביום 3.1.08 נחתם הסכם בין הנתבעת, חברה העוסקת ביזמות בניין ובקבלנות, לבין מושב שילת, במסגרתו רכשה הנתבעת ממושב שילת זכויות במגרשים בתחום העיר מודיעין (להלן: "הסכם הרכישה").

3.         כי במסגרת הסכם הרכישה התחייבה הנתבעת, בין היתר, לשלם למשרד הבינוי והשיכון את דמי הפיתוח בגין המגרשים.

4.         כי הנתבעת ביקשה מהתובע כי יטפל עבורה, בנוסף לטיפול בהסכם הרכישה, גם בהפחתת דמי הפיתוח שנדרשו על-ידי משרד הבינוי והשיכון.

5.         כי הסכים לבצע את הטיפול המשפטי כנגד תשלום שכ"ט המבוסס על תוצאות הטיפול, לפי 10% בתוספת מע"מ מסכום ההפחתה, ונחתם הסכם שכ"ט בהתאם (להלן: "הסכם שכר הטרחה").

6.         כי בעקבות הטיפול המשפטי של התובע הופחתו דמי הפיתוח בסך של 3,047,189 ש"ח נכון ליום 8.2.09, ועל כן שכר הטרחה המגיע לתובע הוא 10% מסכום זה, בסך של 304,719 ש"ח, בתוספת מע"מ.

7.         הנתבעת סירבה לשלם סכום זה ועל כן הוגשה התביעה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו היא טוענת, בין היתר, כדלקמן:

1.         כי אין כל חוזה בין הצדדים, לא בכתב ולא בעל פה, לכתב התביעה לא צורף כל חוזה ובהעדרו אין גם עילה חוזית.

2.         כי התובע הוא שהציע לטפל בהפחתת דמי הפיתוח והסתיר מהנתבעת את הידיעה שהיתה בידו, כי דמי הפיתוח עומדים להשתנות בוודאות, הוא גם ידע כי השינוי בדמי הפיתוח אינו מוצדק וכי דינו להתבטל. התובע בחר להעלים ידיעה זו מהנתבעת, במטרה להציג עצמו כמי שפעל בעבורה להפחתת הסכום, על מנת לדרוש שכ"ט מופרז, בנוסף על זה שדרש בגין העסקה.

3.         כי במסגרת טיפולו של התובע בהסכם הרכישה קיבל שכ"ט מהנתבעת והתחייב לפעול עבור הנתבעת בכל הקשור למקרקעין ולזכויות בהם, בין היתר גם אל מול מנהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון.

4.         כי הסכם הרכישה הוארך וכי לו ידעה שתצטרך לשלם תוספת דמי פיתוח בסך של קרוב ל- 3 מליון ש"ח, היא לא היתה חותמת על הארכת הסכם הרכישה, והתובע ידע כי תהיה תוספת שדינה להתבטל או לפחות לקטון, אך לא יידע את הנתבעת על כך, והכל על מנת להציג עצמו כמי שסייע בהפחתת דמי הפיתוח ועל מנת לגזור לעצמו שכ"ט נוסף על מה שנתחייבה בו הנתבעת. עובדות אלה נודעו לנתבעת רק בדיעבד.

5.         כי בדיעבד התברר כי התוספת הוספה שלא כדין ושהוטלה למעשה על אגודת מושב שילת, ולאחר שיחות טלפון בוטלה התוספת ולא היה צורך בשום הוצאות כלשהן ו/או בשירותי שמאי מקרקעין. כל שעשה התובע היה מספר שיחות טלפון למשרד הבינוי והשיכון.

6.         כי בשלב מסוים אמנם הנתבעת היתה מוכנה לשלם בונוס בסך 180,000 ש"ח בנסיבות שתוארו לעיל. אך משהסתבר כי התובע לא פעל לטובת הנתבעת, חזרה בה הנתבעת מהצעתה לשלם בונוס זה.

7.         כי הסכימה לשלם לידי התובע סכומי הוצאות כבונוס בגין הוצאות שיש להוציא לכל מיני אנשי קשר וכיו"ב, אך מעולם לא התחייבה לשלם לתובע שכ"ט בגין מעשה שלדעתה היה מוטל עליו כבא כח אגודת המושב שילת וכמי שלא יידע את הנתבעת בכוונה להעלות את סכומי הפיתוח בטרם החתימה, ובכך מנע מהנתבעת את האפשרות לשקול את כדאיות העסקה בטרם החתימה.

התובע הגיש כתב תשובה, בו טוען, בין היתר, כדלקמן:

1.         כי הסכם שכר הטרחה נעשה בעל פה, כפי שהיה ההסכם הקודם לגבי תשלום שכ"ט בהקשר להסכם הרכישה, שכ"ט אותו שילמה הנתבעת.